הכרנו בוילה עם חברים משותפים, ומהרגע הראשון משהו בה תפס אותי.
החיוך שלה פשוט משך אותי — חיוך של מלאך.

מאותו רגע, כל הוילה הפכה מבחינתי למשימה אחת: לכבוש את הלב שלה.
אם זה במבטים, אם זה בלנסות להצחיק אותה, ואם זה אפילו בלהשקות אותה בערק — עשיתי כל מה שיכולתי כדי שתשים לב אליי.

עד היום אני לא ממש יודע איך, אבל איכשהו היא הסכימה לצאת איתי לדייט ראשון.

אספתי אותה מהבית, ובדרך כמעט עשיתי מיליון תאונות, כי פשוט לא הצלחתי להוריד ממנה את העיניים.
וכמובן, מיד אחרי הדייט לא לקחתי שום סיכון — קבעתי מהר דייט שני, לפני שהיא תספיק להתחרט.

עם הזמן היא הכירה גם את שני הכלבים שלי, והדרך שבה היא קיבלה אותם ואהבה אותם גרמה לי להתאהב בה מחדש שוב ושוב.

העדינות שלה, החיוך שלה, והאדם שהיא — זה בדיוק מסוג הדברים שגורמים לכל מי שמכיר אותה לאהוב אותה.

ובתוך כל זה, הבנתי דבר אחד פשוט:

זכיתי במלאך.